טובת הילד בגירושין

פעמים רבות עולות השאלות בדבר טובת הילד בגירושין וגם אני נשאלת על כך לא פעם – מה היא טובת הילד בגירושין? אולי טובתו שהוריו יישארו יחד ולא יתגרשו? האם טובתו להישאר עם אחד ההורים כדי שתהיה לו מסגרת חיים יציבה ועם ההורה האחר ייפגש מספר פעמים בשבוע? האם כדאי להתגרש כשהילדים "כבר גדולים"? מהי באמת טובת הילד בגירושין?

למרות שנראה שהתשובות לשאלות אלה מורכבות ומסובכות ורבות פנים, אני יכולה לומר די בביטחון, לאחר שליוויתי הורים רבים בתהליכי פרידה, שטובת הילד היא שהוא יקבל משני הוריו תמיכה, הכלה ואהבה בצורה עקבית ורציפה. הגעתי מהר ל"שורה התחתונה" ועכשיו אני רוצה להסביר.

גירושי הורים עבור הילדים הינם חוויה משברית. בעיקר משום שהם חסרי ניסיון חיים, ידע ויכולות שכליות ורגשיות להבין את המציאות ולבחון את כל המשמעויות. אבל היום ידוע שגם לגדול בבית שבו הזוגיות אינה טובה, שהתקשורת בין ההורים מושתת על מאבקי כוח ומאופיינת במריבות רבות או לחילופין בשתיקות רבות וחיים "במקביל", גם זה אינו טוב לילדים.

ילדים לומדים מהי זוגיות ומהי משפחה באמצעות התבוננות בזוגיות הוריהם וכשזו אינה טובה היא מהווה מודל לא טוב עבור ילדיהם. למעשה ישנה כאן העברה בין דורית של מערכת יחסים. ולכן, עצם הגירושים למרות היותם משבר אינו בהכרח "לא טוב" עבור הילדים. ראוי וכדאי שילדים יגדלו בבתים של מבוגרים מאושרים, מסופקים ורגועים אף שאינם חיים יחד. ולא, אני לא בעד גירושין, אך חשוב להבין שגירושין כשלעצמם אינם "דבר רע לילדים" אלא תופעה חברתית רחבה שמאפיינת את החיים בעולם המערבי הפוסט-מודרני וככזאת צריך להכיר בה וללמוד כיצד להתמודד איתה.

אישית אני ממליצה לזוגות להשתדל ולשפר את הזוגיות שלהם לפני שמחליטים לפרק אותה, כי אני מאמינה שזוגיות טובה היא מתנה נפלאה לחיים מספקים הן רגשית והן פיזית. אולם, מרגע שגמלה בבני הזוג ההחלטה להתגרש אני חושבת שנכון לסייע להם לעשות זאת בדרך הטובה ביותר עבורם ובעיקר עבור ילדיהם המשותפים. אז כאמור, לילדים לא "טוב או לא טוב" שהוריהם יתגרשו אלא טוב עבורם לגדול במחיצתם של אנשים מאושרים ומסופקים בין אם בנפרד, או בזוגיות עם הורי הילדים או בזוגיות אחרת. טיב הקשר בין ההורים לילדים ובין ההורים לבין עצמם הוא ש"טוב או לא טוב לילדים".

באשר למחשבה שאולי כדאי להתגרש כשהילדים כבר גדולים?

ובכן, כפי שכתבתי קודם, הילדים לומדים זוגיות בבית בו הם גדלים לצד הזוגיות לה הם חשופים. אם הזוגיות של ההורים אינה טובה, אז מוטב שהיא תסתיים מהר ושהשפעתה תהיה קצרה משום שכאמור לא עצם הגירושין הוא הפוגע בילדים אלא טיב היחסים בין ההורים בין אם הם חיים יחד או בנפרד.

ועכשיו לשאלת הישארותו של הילד לאחר שההורים מתגרשים אצל משמורן יחיד או בהורות משותפת. בשנים האחרונות הולכים ומתבררים היתרונות והחשיבות של הקשר עם שני הוריו – אביו ואימו. אפילו במצב של ילדים צעירים, פעוטות ממש, ההבנה היא שחשיבות הקשר ההורי הוא ממעלה ראשונה. יתרה מזו, ישנה חשיבות שהקשר הזה יתפתח ויתבסס ממש מראשית החיים ואיכות הקשר נקבעת בהתאם למידת המעורבות ורציפות ההשתתפות בטיפול היומיומי של ההורה, אם או אב בילדיו.

לאור זאת, אנו ממליצים לזוגות המתייעצים אתנו לבחון כיצד ניתן להגיע למקסימום שותפות בהורות שלהם לילדיהם בהתחשב בנסיבות חייהם – אופי עבודתם ועוד.צריך לזכור שגם כאשר הורים אינם מתגרשים ישנם הבדלים במידת השהות של הילד עם כל אחד מהם. למשל, כשאופי עבודתו של אחד מההורים מחייב נסיעות רבות לחו"ל או עבודה במשמרות ארוכות וכד',  ולכן הורות משותפת אין בהכרח פירושה שזמן הילדים מחולק ביו ההורים בדיוק "שווה בשווה", אלא מדובר בתפיסת ההורות כמשותפת ויצירת הסדרי שהות המתאימים להורים ולילדים במשפחה הספציפית.

הורות משותפת מייצגת תפיסה לפיה שני ההורים שותפים שווים בהתלבטויות, ובהחלטות  הנוגעות לטיפול ולחינוך של ילדיהם  ושכל הורה תופס את ההורה האחר ככזה שטובת הילדים עומדת לנגד עיניו. 

במודל העבודה שלנו עם זוגות אנחנו מובילים אותם ליצור "ברית הורים" גם כאשר הם אינם חיים יחד ואפילו אם לא הצליחו לעשות זאת במהלך חייהם המשותפים. ידוע שמחלוקות בנוגע לחינוך הילדים הוא אחד מחמשת נושאי המחלוקת העיקריים בין הורים ולכן כדאי לחתור ל"אני מאמין הורי משותף" בין אם מדובר בהורות משותפת ובין אם מדובר בהורות עם משומרן עקרי, כמובן תוך כיבוד סגנון הורי אישי של כל אחד מההורים.

דווקא כאשר ההורים נפרדים והילדים גדלים בשני בתים שונים חשוב שההורים ינסחו "אני מאמין" הורי משותף שמייצג את "הקווים האדומים" של כל אחד מהם, את הערכים שחשוב לכל אחד מההורים שהילדים יגדלו לאורם וכן יסדירו את שגרת החיים (מתי מכינים שיעורי בית וכמה "שעות מסך" יש להם וכד'). ברית הורים שנבנתה במשותף על ידי ההורים ומכובדת על ידם מפחיתה מצבי עמימות הן אצל ההורים והן  אצל הילדים, וחוסכת ויכוחים וחיכוכים בנושאים אלה.

בואו נדבר גלויות, ברור לנו שבני זוג שהחליטו להתגרש נמצאים פעמים רבות במצב של חיכוך, חשים רגשות של כעס, פגיעה, תסכול, עלבון ועוד. ברור לנו שאם לא הצליחו לפתח "ברית הורים" כאשר היו נשואים, קל וחומר שיקשה עליהם לעשות זאת כאשר הם נמצאים בקונפליקט ועומדים להיפרד. אולם, אנחנו עבדנו עם זוגות רבים ואנו יודעים לומר שכאשר הורים מבינים וזוכרים שטובת הילדים היא שהוריהם ימשיכו לתקשר זה עם זה בצורה מכבדת ומאפשרת.

הורים שמבינים שהם ימשיכו לנצח להיות הורי הילדים המשותפים שלהם ולפיכך יאלצו לתקשר ואף להיפגש, באירועי החיים השונים, הורים כלה מצליחים להתגייס לטובת בניית ברית ההורים לטובתם ולטובת ילדיהם.

הילדים שלכם יגדלו ויהיה להם נפלא לשמוע אותם אומרים: "ההורים שלנו התגרשו אבל אף פעם לא שכחו ששניהם ההורים שלנו ותמיד ידעו לתקשר בצורה מכבדת ונעימה וזה דבר חשוב שלמדנו מהם".

רק אתם קובעים את משך התהליך, את אופן השיח ואת הפתרון הטוב ביותר עבורכם