גירושין תוך שיתוף

ההחלטה על פרוד וגירושין במשפחה יוצרת לרוב קונפליקט קשה ומורכב אצל שני בני הזוג, שניהם עומדים בפני אחת ההחלטות הקשות של חייהם, אולי אף הקשה מכולן. עומדת בפניהם ההכרעה, על האופן בו יפורק ביתם המשותף, אותו הקימו בעמל רב ובו השקיעו את מרבית משאביהם הנפשיים, הרגשיים והכלכליים. זאת תוך פרוק התא המשפחתי, על כל ההשלכות העתידיות הנובעות מכך עליהם ועל ילדיהם.

יחד עם הקונפליקט האישי הפנימי, לגבי השאלה איך אני ממשיך מכאן, מתפתח קונפליקט מורכב בין אישי זוגי, שבבסיסו צרכים מנוגדים של בני הזוג כתוצאה מהמצב החדש שנוצר. קונפליקט זה יתפתח, בין אם הם החליטו על הליך הגירושין יחד ובהסכמה ובוודאי באם רק אחד מבני הזוג מעוניין בפרידה. בכל מקרה יתעוררו צרכים ורצונות סותרים, איתם לרוב לא מצליחים בני הזוג להתמודד בעצמם. שכן עצם עובדת קיום המשבר הנוכחי אליו נקלעו כזוג שותפים, מוכיח כי קיימים פערים ומערכת יחסים בלתי מאוזנת מלכתחילה אשר הובילה אותם למקום זה.

קונפליקט זוגי על רקע של פרידה לא רצונית של צד אחד, מציף רגשות כעס, כאב, עלבון, נקמה תחושת דחייה ועוד, רגשות אלה עלולים לדחוף לפעולות תוקפניות. במצב שכזה חלה ירידה חדה ביכולת של בני הזוג לפעול מתוך שכלתנות והיגיון.

בנוסף, בני זוג השרויים בתהליך של גירושין, נדרשים להתמודד עם משימות והחלטות מורכבות וגורליות המשפיעות על חיי כל אחד מבני המשפחה לטווח הארוך. במיוחד על חיי ילדיהם, אשר למרבה הצער דעתם ותחושתם של הילדים לא תמיד נשמעת בתהליך הגירושין.

החלטות גורליות אלה כוללות מרכיבים ערכיים, משפטיים, כלכליים, משפחתיים, בינאישיים, רגשיים ואינטימיים. הכרעות קשות אלה מגבירים לחץ, בלבול, ואמביוולנטיות העלולים לגרום לשחיקה ביכולת העמידה והתמודדות גם של אדם בוגר ומנוסה.

לרוב, הדרך המקובלת והראשונית בה נוהגים בני זוג להתמודד עם הקונפליקט הבלתי נמנע של הגירושין, היא פנייה מיידית כל אחד בנפרד, לעורכי דין ודרכם למערכת המשפטית האזרחית או לבתי הדין הרבניים, בכדי שאלה יתערבו בסכסוך ויגאלו אותם מהמצב המתסכל אליו נקלעו. הציפייה מהמערכת המשפטית היא, שזו תקבע חד משמעית מי ה"צודק" מבין השניים.

חשוב לזכור כי ההליך המשפטי הישראלי מבוסס על השיטה האדברסרית, הרואה בצדדים לסכסוך, יריבים המתחרים זה בזה ועל כן מעמידה אותם משני צידי המתרס. מכאן שרווח של האחד הוא הפסד של השני. לכן כל צד מנסה למקסם את האינטרסים שלו ללא התחשבות באינטרסים של הצד השני. כיוון שגישה זו מעמתת צד אחד כנגד האחר, השיטה נוטה להסלים את הסכסוך, המלווה לעיתים בהשפעה שלילית ואף הרסנית על הצדדים, תוך פגיעה בלתי מתקבלת על הדעת בילדים.

עורכי הדין הפועלים בתוך המרחב המשפטי הזה, מכוונים לבצע את תפקידם ולקיים את חובת הנאמנות ללקוח תוך ייצוג אמיץ של האינטרסים והעמדות בלהט ובמסירות, תוך רצון טבעי להביא לניצחון מוחלט.

ההתנגחות הארוכה, המתישה והבלתי נשלטת, עלולה להוביל לא רק להרס מוחלט של מערכת היחסים העכשווית, אלא להשארת צלקות עמוקות אשר ישפיעו על היכולות של בני הזוג לקיים שיתוף פעולה בסיסי בעתיד, הנדרש להם כהורים לילדים משותפים.
לאור כל זאת, נראה כי הדרך המושכלת והרצויה, להגיע לפתרון נכון של הקונפליקט הנוצר עקב פרידה וגירושין, צריכה להיות באופן כזה, שיתאפשר לבני הזוג להפנים ולחיות בשלום עם תהליך קבלת ההחלטות המורכב למרות ניגוד האינטרסים, בדרך של שיתוף פעולה והכרה הדדית בצרכים של האחר ובמיוחד של הילדים.

נדרש תהליך אחר, אשר יצמצם במידה ניכרת את הנטייה הטבעית לפנות למאבק הרסני ומסלים. נטייה זו מועצמת עוד יותר עקב מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, מצב ייחודי הקיים בישראל וזאת בנוסף לגישה האדברסרית שתוארה קודם. המדרון התלול אליו נגררים בני הזוג לעיתים מחוסר ברירה, אך גם מחוסר ידיעה והבנה של ההשלכות המידיות של מסלול זה.

יחד עם זאת חשוב לציין, כי ייתכנו מצבי קונפליקט, אשר בהם יש חשיבות לבחון נקיטה בצעדים משפטיים, הדרושים להבטיח כי צד לסכסוך לא יפגע וזכויותיו ישמרו. לכן יש חשיבות רבה בקיום ברור ראשוני של הערכת הקונפליקט, אצל איש מקצוע אשר עשויי להיפגש עם מי מבני הזוג במטרה לסייע להם בהליך הפרידה.

הגישה לגירושין ופרידה תוך שיתוף

גירושין תוך שיתוף – הינה דרך אלטרנטיבית, שכלתנית והוליסטית בה יהיו בני הזוג שותפים לגיבוש פתרון מקובל ומוסכם, שיוביל לסיום הסכסוך באמצעות מספר אנשי מקצוע אשר ינחו את התהליך עבור בני הזוג תחת קורת גג אחת.

עקרונות ההליך שיפורט בהמשך, מכוונים לנטרל מהיסוד את פוטנציאל ניגוד העניינים בין אנשי המקצוע הפועלים במרחב האדברסרי הקיים, כך שכולם יהיו מכוונים למטרה משותפת אחת, סיום הסכסוך בשיתוף והסכמה, תוך כבוד הדדי, הגינות ועל פי דרישות החוק .

ההליך מבוסס על ארבע עקרונות יסוד :
– ההליך יישם את הגישה הגישורית כמתודולוגיה מרכזית ליישוב הסכסוך.
– ההליך יובל על ידי מגשר בעל הכשרה לגישור במשפחה, שהוא מומחה ביישוב סכסוכים.
– ייעוץ משפטי הנדרש להליך, יינתן על ידי עורך דין אחד משותף לשני בני הזוג.
– ייעוץ משפחתי/הורי, יינתן על ידי עובד סוציאלי/ פסיכולוג כמרכיב אינטגראלי בצוות.

יומרני יהיה לחשוב כי כל המיומנויות לעיל נמצאות באיש מקצוע אחד, כפי שניתן להתרשם לעיתים מפרסומים שונים בהם אנו נתקלים. לכן הדרך המקצועית הנכונה תהיה על ידי הקמת צוות משימה מקצועי ומנוסה הפועל יחד במשותף תחת קורת גג אחת. כל איש מקצוע יתרום את מיומנותו לתהליך בקטעים הרלוונטיים, תוך שמירה על האינטרס המשותף.

נדמה, כי שימוש בצוות כזה ייקר את הליך הגירושין, ההפך הוא הנכון, התדיינות ארוכה ומתישה בין שני צדדים המתנגחים ביניהם, באמצעות המערכת המשפטית במשך חודשים רבים לעיתים אף שנים, יקרה משמעותית מהליך המתואר. ההליך יכול להיות קצר ותכליתי ויכול להסתיים תוך מספר שבועות בלבד.

בנוסף חשוב לזכור כי כאשר בני הזוג שותפים לפתרון הסכסוך, הוא קל יותר ליישום, לעומת פתרון אשר נכפה עליהם על ידי בית המשפט ואיתו יידרשו בני הזוג להתמודד.

עקרונות היסוד

הגישה הגישורית – הינה שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים המציעה מסגרת להידברות בין בני זוג בתהליך גירושין, בו מסייע צד שלישי בלתי תלוי לצדדים המסוכסכים, לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם מרצון ללא כפייה וללא אלימות. הגישה הגישורית מאפשרת יצירת פורום ניטראלי לצדדים להביע את עמדותיהם, רגשותיהם וצורכיהם הייחודיים. התהליך מונחה על ידי מגשרים שהוכשרו לכך ומתפקידם ליצור מסגרת מתאימה למשא-ומתן אינטגרטיבי, להנחות באופן מקצועי את התהליך ולשמור על האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים.
בסיוע המגשר יגדירו בני הזוג באופן שיטתי את הנושאים לדיון כגון: החלטה על גירושין/פירוד, קשרי ההורות הנדרשים לאחר הגירושין, תשלומי המזונות, הסדרי ראיה, חלוקת הרכוש, הסדרים ממוניים ועוד.

הגישה הגישורית מתאימה מאוד ליישוב סכסוכי משפחה וגירושין, שכן בצד הצורך לבצע הפרדה מוחלטת של חיי השיתוף הזוגיים והכלכליים, נידרש ליצור מסגרת משפחתית חדשה של שיתוף פעולה, באופן כזה שבו בני הזוג יוכלו להמשיך ולפעול יחד כהורים למרות שהם אינם כבר בני זוג.

המגשר – תפקיד המגשר הינו להנחות את בני הזוג ולסייע בידם להגיע להסכמות משותפות על הנושאים בהם הם חלוקים. המגשר אינו שופט מי צודק, אלא מוביל תהליך הדברות ומשמש כגורם המסיר חסמי תקשורת תוך שמירה על אובייקטיביות וניטרליות לאורך ההליך לעבר הסכמות משותפות.

המגשר המיומן יחלץ את האינטרסים האמיתיים (אשר לרוב אינם נחשפים בדיונים) ויזהה מתוכם אינטרסים משותפים ודרכים אפשריות להגיע להסכמות. המגשר יציע לבני הזוג להשתמש באנשי מקצוע רלוונטיים, כאשר אלה יהיו נדרשים בכדי לפתח פתרונות מקובלים ומבוססים על אמות מידה מקצועיים וחוקיים. המגשר יבטיח כי הפתרונות המוצעים יעשו מתוך ראייה רחבה ומאוזנת בין צרכי בני הזוג וצרכי הילדים, בהגינות ובהתאם ליכולתם לממש אותו.

בנוסף, מגשרים משפחתיים, מיומנים לאמוד את עוצמת הרגשות והתגובות המולידים חוסר שכלתנות במהלך הגישור, להתחשב ברגשות אלה והשפעתם על בני הזוג, ולאפשר את המשך הובלת התהליך תוך מתן במה הולמת לרגשות אלה.

תפקידו המרכזי של המגשר הוא להיות אחראי על התהליך, כאשר בני הזוג נשארים אחראים על ההחלטות הסופיות.

עורך הדין – השימוש בעורך דין אחד כיועץ מנוסה שתחום עיסוקו דיני משפחה עבור שני בני הזוג, הוא מרכיב מרכזי וייחודי בגישה המוצגת לעיל.
על פי תפיסה זו, תפקידו של עורך הדין בהיותו המומחה לדיני משפחה הינו, לנתח את המצב של המשפחה כיחידה משותפת אחת הנמצאת בהליכי שינויי למבנה משפחתי אחר.
הניתוח יעשה תוך בחינת כל ההיבטים המשפטיים האפשריים, יציג את התמונה הכללית לגבי היתרונות והחסרונות של האפשרויות השונות תוך התחשבות בצרכי כל הפרטים במשפחה .
עורך הדין הוא זה שברשותו הידע המקצועי על מנת לסייע לבני הזוג לממש את כלל זכויותיהם בהתאם למעמדם המשפטי.

עורך הדין מכוון לפעול ככל יכולתו באופן המקצועי ביותר בכדי להקל על המצב בו נמצאת המשפחה כולה ברגעים קשים אלה. בנוסף, תפקידו לערוך את הסכם הגירושין עבור בני הזוג ולהציגו בבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין.

חשוב להבין ולזכור, כי פניה של כל בן זוג לעורך דין בנפרד, בכדי שזה ייצג את האינטרס "שלו", פועלת בדרך של נטייה להבאת מכסימום רווחים "ללקוח שלו". גישה זו לרוב מתבצעת תוך רמיסת הצד השני, הסתרת מידע, נקיטה בטקטיות התשה שונות, צווי מניעה וכו'.
בדרך זו המקובלת, "המידע נתפס ככוח", לכן מסתירים ומעלימים מידע מהצד השני.
בגישת הגירושין תוך שיתוף, "מידע הוא דבר שיתופי לכולם", תפיסה זו ממריצה את הצדדים להגיע להסכם מתוך הבנה מלאה של כלל הנתונים והעובדות הרלבנטיות לשיח המשותף ולצרכים של כל צד. אדם יכול לקבל החלטות הגיוניות, רק כאשר המידע האמיתי נמצא ברשותו.

היועץ המשפחתי – צרוף יועץ משפחתי לצוות הגישור כחלק אינטגראלי, הינו ניתבך חשוב נוסף לתהליך המתואר ובמשנה חשיבות כאשר לבני הזוג ילדים. היועץ המשפחתי יהיה כזה שעמד בדרישות ההכשרה המקצועית בתחומי הטיפול המשפחתי או הזוגי, או שהוכשר כפסיכולוג או כעובד סוציאלי. תפקידו של היועץ המשפחתי לעזור למשפחה לעבור את תהליך הגירושין בדרך טובה יותר, לחזק ולעודד את הצדדים, לעזור להם להתמודד ולעבור את התהליך בצורה בריאה ונכונה יותר. היועץ יחווה את דעתו המקצועית בעניין הילדים, מצבם, איזה הסדר יטיב עמם, מהם הסדרי הביקור המומלצים וכן המלצות שונות רלבנטיות לגביהם ומצבם.

התהליך – התהליך ינוהל על ידי המגשר באמצעות שיחות משותפות ונפרדות עם בני הזוג, למפגשים יצורפו עורך הדין והיועץ המשפחתי על פי הצורך. המגשר ידאג למימוש המלצותיהם של אנשי המקצוע במהלך ההליך וינווט את ההליך להסכמה מתוך רצון וכבוד הדדי. בנוסף, מקובל במידת הצורך לפנות גם למומחה כלכלי, האומד את נכסי בני הזוג, מבצע חישובים נדרשים של זכויות ונכסים עתידיים ( פנסיות, קרנות וכו), מבצע תחשיבי איזון, מוניטין וכן עוזר לערוך חישובים כלכליים ולקיחת החלטות כלכליות לגבי החיים לאחר הגירושין.

לסיכום

לגישת הגירושין תוך שיתוף יתרונות משמעותיים חשובים :
– זהו המבנה האופטימאלי ליצירת מכנה משותף ואינטרס אחד של כל הגורמים המטפלים
בגירושין, אלמנט הכרחי לניהול הליך תוך אווירה של כבוד הדדי ומימוש הצרכים של כל אחד.
– ניהול ההליך תחת קורת גג אחת מונע את מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הדתי והאזרחי ומונע נקיטת צעדים חד צדדים.
– כל המידע הקיים הרלוונטי משותף לכולם, מאפשר את יצירת האמון ההכרחית הנדרשת.
– ראיית המשפחה כיחידה אחת למרות הפרידה בזוגיות, משרה אווירה בטוחה יותר, תוך פגיעה מינימאלית בילדים.
– הסכם שנערך בשיתוף מלא תחת קורת גג אחת, לאחר שניתן מענה הולם לכלל הצרכים של
המעורבים, יש בו פוטנציאל למימוש וקיום במשך זמן רב.
– ההליך יכול להיות הליך קצר ועניני, ובעלות נמוכה, בניגוד למאבק המתרחש בבתי המשפט.

חשוב לזכור ולציין, כי ההליך הגישורי ככלל וזה המוצע לעיל בפרט, אינו מתאים לכולם. שכן, עיקרו של הליך הגישור הוא לגרום לבני הזוג לעבור מהמצב המסוכסך שהיו בו טרם פנייתם לגישור, למצב של התדיינות ושיח אפשרי במטרה לסיים את הסכסוך "ללא נפגעים".
ההליך הגישורי הוא רצוני ויכול להתממש רק כאשר בני הזוג בוחרים לבצע את הגירושין תוך פגיעה מינימאלית האחד בשני ובילדיהם, למרות המצב המשברי בו הם נמצאים.
נדרשים תעצומות נפש גדולות להתגבר על המצב המשברי ולעבור לשיח משתף, זה לא קל ולא כולם מסוגלים לכך. גורמים רבים משפיעים על המוכנות של בני זוג לפנות להליך הגישור: סוג המשבר והנסיבות שהובילו אליו, השלב בו נמצאים בני הזוג בסכסוך, כאשר היוזמה הייתה של צד אחד, אישיות בני הזוג, המלצות אנשי המקצוע ובראשם עו"ד, הסביבה הקרובה ועוד.

העובדות בשטח מוכיחות כי בני זוג רבים נגררים למאבק חסר פשרות האחד בשני מחסור ידע והכרות עם עולם הגישור ויתרונותיו. אלה, יאלצו לבסוף לקבל פתרון בכפייה של בתי המשפט, תוך התשה הדדית וסבל רב, לרוב תוך יצירת נזק משמעותי לילדיהם ובנוסף לחיות עם הסכם, שאין הם שלמים איתו המוביל למערכת יחסים בעייתית בעתיד.

גורמים מקצועיים ומעגלי הקרובים של זוגות כאלה, יכולים להציג בפני בני הזוג את האפשרות של פניה להליך גירושין תוך שיתוף ובכך יעשו חסד רב עם יקיריהם או לקוחותיהם הנמצאים באחד המשברים הקשים ביותר בחייהם.

ד"ר אביגדור קנר (PhD) – בעל תואר שלישי מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ובעל תואר שני (MA) ביישוב סכסוכים וגישור מאוניברסיטת תל אביב.
אביגדור הינו מגשר מוסמך ובעל תעודת מגשר אותה קיבל בקורס ההכשרה למגשרים במסגרת אוניברסיטת תל אביב ו"נקודת מפנה" מרכז לייעוץ והכשרה בגישור בע"מ.
אביגדור הינו בוגר תוכנית הפרקטיקום בגישור וכן בוגר התוכנית לגישור במשפחה – גירושין ופרידה בקבוצת "גבים" בע"מ.
הניסיון הרב שצבר במו"מ מורכבים ורגישים, ובהליכי גישור, מאפשר לו להנחות ולסייע לבני הזוג בתהליך המורכב של הגירושין, לראות תמונה כוללנית וריאלית לטובת כל בני המשפחה, ביעילות וברגישות המתבקשת.

** אין לעשות שימוש ללא רשות במאמר זה !