איך מספרים לילדים על גירושים
"השיחה" – כיצד לספר לילדים שהוריהם מתגרשים?
החלטתם להתגרש וכהורים אחת השאלות שמטרידה ואף מדאיגה אתכם בוודאי היא איך לספר לילדים שההורים מתגרשים? במאמר הבא אנסה להכין אתכם לכך, מתוך הבנה שאכן מדובר בשיחה חשובה ומורכבת, אך גם להוסיף עבורכם מסר מרגיע, לאחר שהכנתי הורים רבים לשיחה רגישה זו – אם עושים זאת נכון היא מתגלה כפחות קשה ומאיימת.
זאת ועוד, לעיתים קרובות לאחר שהיא מתקיימת מופיעה אצל מרבית ההורים תחושת הקלה – עשינו זאת, כבר אין צורך לשמור את הסוד, אפשר לדבר בצורה גלויה עם הילדים ובאופן יחסי גם תחושת השליטה במצב חוזרת אליכם.
הכנות לשיחה
השאלה הראשונה שאתם צריכים לשאול את עצמכם לפני שאתם בכלל מדברים עם הילדים על העניין היא האם באמת ובתמים אתם רוצים להתגרש? ראשית, אתם עצמכם צריכים להיות משוכנעים שזה באמת מה שנכון עבורכם ושמיציתם את כל הדרכים… אם אינכם משוכנעים וישנם מהפכים ברגשותיכם ובמחשבותיכם על רעיון הגירושין, המתינו עם הבשורה לילדים. מוטב להביא את העניין לילדים כעניין מוחלט ומוגמר.
אם שיתפתם אנשים רבים בסביבתכם שבכוונתכם להתגרש, קיים סיכוי סביר שהילדים ישמעו משהו על כך ולא מכם. לכן, רצוי לשמור על דיסקרטיות בחשיפת העניין וגם להקדים ולספר לילדים כדי שלא ייוודע להם על כך מאמירות של אנשים אחרים.
חשוב שאצל הילדים תתבסס תחושת אמון וביטחון בכם ושהם יחושו שאינכם מסתירים מפניהם את הדברים וגם שהם יכולים לפנות אליכם בכל מחשבה, רגש, התלבטות או שאלה שעולים להם.
אם החלטתם להיפרד כשלב ראשון בדרך לגירושין, אל תציגו זאת בפני הילדים כפרידה "לניסיון", שאולי תוביל לגירושין ואולי לא, משום שתקוותם של הילדים שתחזרו זה לחיקה של זו היא תקווה חזקה שמקשה עליהם לקבל את הפרידה ומכניסה אותם לאי-שקט שמקשה עליהם להסתגל למצב החדש. ולכן מוטב להגדיר להם זאת כפרידה סופית (ואם ברבות הזמן תתחרטו ותחזרו לחיות יחד הילדים לא יצטערו…)
מתי נכון לספר לילדים?
מומלץ לקיים את השיחה בערך שבועיים לפני הפרידה הממשית. רצוי לא יותר משבועיים לפני אך גם לא יומיים-שלושה לפני. הסיבה היא שהילדים זקוקים לזמן לעבד את הבשורה, להגיב, לשאול שאלות.
אם סמיכות הפרידה קרובה מדי הם חווים זאת כקטיעה מטלטלת ואם משך הזמן ארוך מדי זו הופכת להיות תחושת עינוי. הורים רבים בוחרים לקיים את השיחה לקראת סוף השבוע, כאשר הילדים וההורים נמצאים בהפוגה מלימודים ועבודה ויכולים להתרכז בה ולהתמודד עמה.
מי נכון שיספר להם?
עדיף ששני ההורים יעשו זאת יחד ורק הם. חשוב ורצוי לקיים ביניכם שיחת מקדימה ולתאם ביניכם את התכנים. ייתכן שאינכם יכולים לעשות זאת לבדכם בגלל קושי לתקשר ולהגיע להסכמות ותזדקקו להדרכה, אל תהססו לפנות ולקבל את העזרה לה אתם זקוקים.
אם בשום פנים ואופן לא ניתן לקיים את השיחה שניכם יחד, חשוב שההורה המבשר ישמור ככל שניתן על ניטרליות ועל הצגה מכבדת של ההורה האחר, גם אם הרגשות האמתיים שהוא או היא חשים סוערים וכואבים. טובת הילדים מחייבת זאת.
למי מהילדים?
אם הילדים קרובים יחסית בגיל וכולם מעל גיל שנתיים וחצי – שלוש, רצוי לכנסם כולם יחד. לאחר מכן, ניתן ורצוי לקיים גם שיחות אישיות יותר אינטימיות. מדוע? ילדים נשענים גם על אחיהם ועל תגובותיהם והשיחה גם נחקקת בזיכרונם כחוויה משותפת שלהם.
בנוסף, גם עליכם יקל לומר את הדברים בפעם הראשונה בפעם אחת ולא לקיימה שוב ושוב. הניסיון מלמד שלאחר השיחה הראשונה נדרשות שיחות נוספות אשר מסייעות לילדים לעבד את המשמעויות השונות של הבשורה שנחתה עליהם.
היכן?
בבית. במקום המוכר, הבטוח והנוח ביותר לילדים (ובלי טלוויזיה, טלפונים ושאר הסחות דעת).
איך?
הביעו מסר משותף, הדדי, תמציתי וחד-משמעי. דברו בלשון רבים – "החלטנו", "אנחנו לא רוצים…" חשוב ששני ההורים יהיו שותפים ופעילים בשיחה ולא שאחד יוביל את השיח והאחר רק יניע בראשו. כדי לסייע להם להבנות תמונה בהירה וברורה של המציאות החדשה חשוב לפרט בפני הילדים מה עומד לקרות מעכשיו. כדאי שהפירוט יהיה רב ככל האפשר למשל: "אבא יגור בבית אחר" ולהסביר היכן יגור.
מי ייקח לחוג ומי יחזיר, ובכלל איך תראה המציאות שלאחר הגירושין. אם יש בעלי חיים (כלב, חתול, דגים, אוגרים וכו'), כדאי להחליט ולדבר גם מה יקרה איתם. אם הילדים מספיק גדולים כדאי לשכפל להם מפתחות לבית האחר שבו ישהו ולתת להם אותם בפגישה. לאחר משפטים אלה, עצרו ואפשרו לילדים להגיב – לבכות, לשאול, לחבק, לכעוס.
ספרו להם מי במשפחה המורחבת ובסביבה הקרובה כבר יודע על העניין ושניתן לדבר על כך ולא מדובר בסוד שיש להסתיר ואולי אף להתבייש בו. שאלו אותם למי עוד הם ירצו שתספרו (למשל מורה, גננת, הורים של חברים שלהם וכד') הבהירו לילדים שאתם אוהבים אותם וששניכם נשארים ההורים שלהם גם אם אינכם נשארים נשואים.
המסר שהילדים שלכם צריכים לקבל מכם הוא שגם אם התגרשתם האחד מהשני אתם נשארים הורים שלהם לנצח והתפרקות הקשר הזוגי אין פירושה התפרקות ההורות. המסר שכדאי להעביר אליהם הוא שהמשפחה שלהם אינה מתפרקת אלא משנה את צורתה ואתם תמיד תישארו ההורים שלהם.
מה לא לעשות?
מה לא לספר לילדים שהוריהם מתגרשים הוא עניין לא פחות חשוב. אין צורך להכביר בפרטי המניעים והסיבות שלכם להתגרש, זהו לא עניינם ולא נכון לחשוף בפניהם תכנים אלה (בגידה, רומן, מחלוקות, יחסים עם משפחה מורחבת וכד'). אין להבטיח הבטחות שלא בטוח שתוכלו לקיים. ממש רצוי שלא לומר אמירות כמו "יהיה לך כייף" כי יהיו לך 2 חדרים (אולי זה באמת יהיה כך אך זו אמירה שצריכה להגיע מהילד וכרגע הוא עוד לא חש כך).
להלן דוגמאות לטקסטים בהם הורים אחרים בחרו להשתמש: "הגענו למסקנה משותפת שאנחנו לא מאושרים בקשר הזוגי ואנחנו רוצים להתגרש. אנחנו אוהבים אותכם ואנחנו נשארים משפחה ואמא ואבא שלכם אבל לא נמשיך להיות בני זוג זה של זה.
אולי גם אתם הרגשתם בזמן האחרון שלא טוב לנו ושהזוגיות שלנו לא טובה ואנחנו רוצים שיהיה לכולנו טוב ולכן מעדיפים להתגרש ולא לחיות יחד יותר ולשמור על יחסים טובים לטובת כל המשפחה. אנחנו נשארים הורים של שניכם ואתם תחלקו את הזמן שלכם איתנו שווה בשווה". "אנחנו לא מסתדרים בינינו ולא רוצים לריב כל הזמן.
חשבנו על זה הרבה והגענו למסקנה שזה הדבר הנכון ביותר עבור כולנו. כדי שיהיה לנו בית שקט ונעים ורגוע. אנחנו נשארים הורים של שלושתכם ואתם תחלקו את הזמן שלכם אתנו שווה בשווה".
מה הן התגובות הצפויות מצד הילדים?
תגובות הילדים לבשורה על הפרידה תלויות בהרבה מאוד גורמים כמו גיל, אופי, שלב התפתחותי, סגנון אישי ומשפחתי ועוד. יחד עם זאת, ישנן מספר תגובות אופייניות: בכי, כעס, עזיבת השיחה, הסתגרות בחדר, שאלות רבות, האשמות הדדיות והאשמת אחד ההורים. ילדים רבים מגיבים בבכי ופעמים רבות גם ההורים, שניהם או אחד מהם, בוכים גם הם. זוהי תגובה רגשית טבעית ואין צורך להילחם בה.
אפשר לשקף לילדים שגם לכם קשה עם ההחלטה אך שקלתם אותה בכובד ראש ואתם משוכנעים שזה הדבר הנכון עתה למשפחה. חשוב להשמיע קול הורי אחיד. הורים רבים מוצאים שליווי והדרכה בשלבים אלה מסייע לעבור זאת דרך נכונה ורגועה יותר המפחיתה פגיעה בילדים.
מתגרשים וחוששים מהשיחה עם הילדים ?
לא יודעים מה ואיך לספר להם?
מוטרדים מתגובת הילדים?
מתלבטים מתי הכי נכון לספר להם?