כשהילדים "לא ידעו" – הסיפור של דניאל ויעל

דניאל ויעל, זוג בתחילת שנות הארבעים שלהם, הורים לשלושה ילדים, הגיעו אלי בעיצומו של מאבק הגירושין שלהם. הסיבה למפגש הייתה פנייה של המחנכת של בתם האמצעית דנה. דנה בת התשע לומדת בכיתה ג'. היא ילדה חברותית, עליזה ונעימה, תלמידה טובה ואהובה על החברים והמורים. דנה החלה לאחרונה לבטא אי שקט ועצבנות, המורות החלו להעיר לה ובנוסף פיתחה גם הצמדות גדולה אל המחנכת שלה. השינוי בהתנהגות הדאיג את המחנכת והיא פנתה להורים לברר את פשר השינוי.

דניאל ויעל סיפרו לי כי הופתעו מאוד מהפנייה: "שום דבר לא השתנה בבית. הילדים לא יודעים מה קורה כי עדיין לא שיתפנו אותם ואף אחד מאיתנו לא עזב את הבית ואנחנו אפילו ישנים באותו חדר" אמרה יעל. "וגם אין אצלנו צעקות או מריבות קולניות " הוסיף דניאל.

בקשתי מהם לתאר מעט את שגרת היום והאוירה בבית והבנתי  כי למרות שהם עדיין מתגוררים יחד ואף חולקים את חדר השינה במשותף, השיח הזוגי והמשפחתי שלהם כולל בעיקר שתיקות, ולמרות האיפוק שגזרו על עצמם מושמעים לעיתים קרובות משפטי ביקורת סרקסטיים וציניים. עוד הבנתי כי בעבר נהגו לקיים לא מעט פעילויות משפחתיות אך בעקבות הסכסוך ביניהם הן פסקו. בנוסף, המאבק הגלוי והסמוי התרחב וכולל מבלי משים גם את בני המשפחה האחרים משני הצדדים. הסבים והסבתות, האחים והאחיות, כולם נאלצו לנקוט צד ומצאו את עצמם נגררים אל המאבק. הסבים והסבתות הפסיקו לבקר ועבור הילדים, לא רק הקשר בין הוריהם השתנה, אלא השתנה גם הקשר עם הוריהם ובנוסף לכך הם חשו תלושים גם מהמשפחה הרחבה. דניאל לוקח את הילדים מדי פעם להוריו ויעל עושה זאת עם הוריה ולמעשה המשפחה כולה נקלעה למשבר.

מהשיח שפיתחנו עלתה תמונת המציאות שנוצרה בביתם, שבה לילדים לא נאמר דבר באופן גלוי וגם לא התרחש שום שינוי על פני השטח, אולם כל האוירה בבית השתנתה, פסקו הבילויים המשפחתיים וגם הקשר עם המשפחה המורחבת פסק.

כששאלתי על התנהגות הילדים ענתה יעל: "לא שמתי לב שמשהו קורה, אבל האמת שהייתי מאוד מוצפת ולא כל כך פנויה לילדים" ודניאל אמר: "האמת שאני בקושי בבית, אחרי העבודה אני רץ לראות דירות כדי למצוא משהו מתאים שאליו אוכל בקרוב לעבור", שניהם אמרו שהם חוששים מהשיחה עם הילדים והעדיפו לדחות אותה עד שדברים יתבהרו . "לא חשבנו שהם מרגישים שמשהו קורה ושזה כל כך משפיע עליהם" הוסיף דניאל "באמת רק אצל דנה יש שינוי, זה נכון שלאחרונה היא גם מתקשה ללכת לישון ויש לה כל מיני פחדים" "כן" הוסיפה יעל "וגם חלומות רעים". "נכון" אמר דניאל "אבל אצל שי בן 14 אין כלום וגם לא אצל הלל בן החמש".

אני משקפת להורים את המציאות שנוצרה בביתם מתוך עיני הילדים ומזכירה שלא תמיד המחשבות והרגשות של הילדים באים לידי ביטוי בצורה גלויה והעולם הפנימי יכול להיות סוער גם אצל ילדים שכלפי חוץ לא ניכר דבר. זה קשור למאפייני גיל וטמפרמנט של הילדים.

לקראת סיום המפגש הצעתי להם לקיים שיחה עם ילדיהם. שיתוף הילדים בדרך נכונה לקראת ובמהלך הליך הגירושין משפיע בצורה דרמטית על האופן בו הם יחוו את גירושי ההורים. סייעתי להם לבנות את השיחה, העיתוי, המיקום והתוכן, וקבענו להיפגש שוב כדי ללוות את התהליך.

מה שקרה בביתם של דניאל ויעל אינו חריג. הורים שמחליטים להתגרש נמצאים לא פעם בסערה גדולה שגורמת להם לפניות נמוכה כלפי ילדיהם. מצד אחד הילדים אצלם במקום הראשון והדאגה המרכזית של ההורים היא שילדיהם לא ייפגעו, אך מצד שני ההורים כל כך מוצפים במחשבות ובדאגות בנוגע לגירושים ולחיים בנפרד עד שהם לעיתים קרובות מפספסים את מה שקורה לילדים. בנוסף רבים מניחים כי הילדים "קטנים ואינם מבינים", או "הילדים מסתגלים לכל מצב". תפיסות אלה עלולות להוביל להשפעות שליליות על חיי הילדים בטווח המיידי ואף בטווח האורך בעתיד. ההליך אותנו אנו מצעים בגישור וליווי הורי  נותן מענה לנושא כאוב זה ומסייע להורים לצלוח את הליך הגירושין עם הכי פחות נזקים.